הפועל באר שבע – היום שאחרי כניסת אלונה ברקת לפוליטיקה

משהו מאוד מוזר קורה באתרי החדשות המובילים של ישראל בתחום הספורט. מאז כניסתה של אלונה ברקת לפוליטיקה יש רחש עיתונאי בלתי פוסק בעתידה של הפועל ב"ש. באופן מנוגד מופיעה ברקת פעם אחר פעם ומנסה להרגיע את חרדת הנטישה שפיתח האוהד הבאר שבעי המצוי.

גם בשיחות עם חברים ואוהדי קבוצות אחרות יש הרגשה כאילו ב"ש לא רלוונטית יותר וצינור החמצן שלה שעליו אחראי ברקת הצטמק משמעותית – ללא קשר להישגי הקבוצה בעונה הנוכחית.

בינתיים, ברקת, שגם בוידאו המצורף מתקשה להשמיע את קולה מגלה שהגשר שניסתה לחצות הוא גשר צר מאוד. אוהדי כדורגל זוכרים היטב את ריצתו של ארקדי גאידמק לראשות עיריית ירושליים כשבית"ר זוללת תארים בחסותו ונוחתים פה שחקנים כמו דריו פרננדס וג'רום לרואה – הריצה הזאת לא נגמרה טוב. בית"ר עברה התעללות בשנתיים שאחרי שהכוכבים עוזבים אחד אחד וארקדי מביא לבית"ר שני שחקנים צ'צ'נים ומעורר את זעם הקהל עליו.

ואז הגיעה אלונה. ברקת מסבירה בכל פלטפורמה שהיא איננה מתכננת לעזוב את הפרוייקט האדום שהיא מנהיגה בעשור האחרון – היא משאירה את המפעל החברתי שהקימה וטיפחה לניהול של מי שהיה לצידה מתחילת הדרך – אסי רחמים – שהוכיח תחת אלונה שהוא איש יעיל ונוח שהשחקנים והקולגות מכבדים והוא מייצג את ב"ש בענווה שמאוד מתאימה למועדון כזה.

ב"ש של השנה זה קונצרט אחר לגמריי. הירידה ביכולת והשחרור הצפוי של אוגו לצד איבוד נוואקמה הביאו את ב"ש לנקודת מבחן. במחזור האחרון ברק בכר הבין שממן + מליקסון = ניצחון. אבל האמצע של ב"ש נחלש ואין חלוץ סקורר אימתני בחוד. עמדה שב"ש נופלת בה כל שנה. הבחירת שחקנים של בכר, בייחוד הזרים, לא מוכיחה את עצמה ורשום עליו מבחינתי רק הצלחה אחת – מיגל ויטור – שחקן אדיר שכמעט ולא רואה דשא.

נחזור לאלונה – אני מאמין למה שהיא אומרת. להיות בעלים של אחד מ-4 המועדונים הגדולים בישראל זה מחייב – פוליטיקה היא בעלת תאריך תפוגה ואם ברקת לא תזכה בתיק שיעניין אותה ובו תוכל להנהיג פרוייקט חברתי חדש – היא תאבד עניין. בזמן הזה הקבוצה "על המדף" כמו שאמר אסי רחמים – בפועל אלונה לא ממהרת למכור. מקורות שונים טוענים שחוגג ניסה לקנות את הקבוצה לפני שרכש את בית"ר ירושלים. אלונה לא רצה למכור. ולמה שתמכור היא לקחה מותג כושל עם פוטנציאל עצום והפכה אותו למותג ספורט מוביל בישראל שמשפיע חברתית ומייצג בגאווה אזור גאוגרפי עצום.

הכדור עכשיו בידיים של צוות צעיר ומבטיח שצריך להנהיג את ב"ש למקומות חדשים. הקבוצה של השנה תהיה תשתית לעונה הבאה. כפי הנראה אוגו יעזוב וטאפוקו יכנס לנעליו. סאבו והאסלביינק לא בטוחים גם, למרות שהאחרון שחקן מבטיח שצריך לטפח וסאבו הוא תעלומה – יש בו פוטנציאל אבל משהו לא קורה שם. וחבל – הוא היה צריך להיכנס לנעליו של ראדי וזה לא קרה. אם מיגל ייפצע שוב זה עלול להיות הסוף ויש הרבה שחקני שמתייבשים בספסל. כמו עדן בן בסט שלא רואה דשא בעקבות הבלחות של בן שהר שלא נמצא בכושר טוב אך ממשיך לספק מספרים.

אסי, ברדה ובעיקר בכר יצטרכו לבנות מחדש את הקבוצה ולהוביל אותה לצמרת. בכר כבר מבין מה הוא צריך לעשות והעזיבה של סבע שחררה עול מהקבוצה שמתחילה לחזור לפורמה ומחברת כבר ניצחון שלישי ומספקת רמה לא מזהירה של כדורגל. כשמליקסון , ממן וזריהן מספקים עבורה את הסחורה.

הבעיה בסוף היא שהתקשורת לא מאמינה לאלונה וספקולנטים טוענים שיהיה לה ניגוד עניינים והיא לא תוכל להיות שרת הספורט. משהו שאלונה ברקת לא בהכרח דוחפת אליו – למרות הניסיול שצברה בב"ש. בנט נשמע בראיונות טוען שהיא תהיה המחליפה המושלמת בשבילו בתפקיד שרת החינוך (אני חושב שהוא צודק בעניין הזה – היא מועמדת מדהימה לתפקיד הזה מבחינת החומר האנושי ומה שהיא מייצגת).

אלונה מסבירה שאין בעיה שהיא תהיה בעלית של חברת אחזקה שמחזיקה את הפועל ב"ש כנכס לכל דבר. זה כל מה שאתם צריכים לדעת בעניין הזה. עכשיו אפשר להתרכז בקבוצה. היא באותם ידיים בדיוק ויש אחלה צוות שאמור להנהיג את ב"ש בשנים הקרובות. בכל לא הולך לשום מקום וגם לא ברדה ואסי רחמים. בהצלחה לח"כ שתהיה – אלונה ברקת. עמה יעמיק.